הקדמה מהרב הגאון המחבר זצ"ל על הספר ברכת ראש הנה בראש ספרי ברכת ראש על מסכת נזיר זמותי דברתי, כי רצוני להעלות עוד על ספר ליקוטי אמרים מענינים הפזורים בתלמוד ופוסקים. אמנם אחרי שיבי נחמתי כי אמרתי הרבה יגעתי במסבת ברכות ובעזהי"ה החונן רעת מצאתי רב פנינים אשר הניחו לי רבותינו מקום להתגדר וכהיום חשבתי כי לא אוכל לבדי לשאת אה משא הדפוס בי רכה היא. ועלי היה כולנה. ונזכרתי מאמר החכם עת לקצר. ונקיטנא בקצרה מחידושי הארוך ללקט שושנים אחת מהנה. דברים הנוגעים לפשט הלכה על קו הישר נשקלה. גם חדושי דינים נאמנים ממקור התלמוד בביאור שיטת הראשונים. ועלה על ספר אשר נקרא בשם ברכת ראש. ואני הפלה לאל חיי שיקובלו דברי בעיני חכמי הדור ולתת עלי היום ברכה. כי כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מינה. ונקודת האמה שמתי לסטרה ע"פ פשטי השמועה וסברא ישרה כמ"ש הרמב"ן בהקדמת מלחמה ה'. ועיני ולבי שמתי למחו"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ולכאורה הול"ל בל שיראת ה' קודמת כו' בלה"ב ראשית חכמה יראת ה' (ועיין בתיו"ט שם) וי"ל בפי' יראת חטאו ר"ל חסרונו [כי חטא מלשון חסרון בנודע] והיינו שיהא מביר חסרונו כי במה נחשב הוא. ולא יהא חכם בעיניו ברוח גבוה ולעמוד על רעהו דעה נכאה לומר קבלו דעתי. בי אם ישקול בפלס הישר שכלו ועומק דעתו ומתיישב לבו בתלמודו ברוח נמוכה כמאחז"ל בתענית (דף ו) אין ר"ה מחקיימים אלא במי שדעתו שפלה עליו. ולבקש מה' השוכן את דבא לשלוח עזרו מקודש לבחון האמת במי שאמרו והבא לטהר מסייעין אותו. כאמרם מפני מה זכי ב"ה לקבוע הלכה במותם לפי שהיו ענותנין כו' ובה יענני במרחביה לכוון הלכה ברורה להבין דברי חכמים וימלא פי תהלתו בקהל עם עדתו: כ"ד המחבר הצעיר מביה ארדן אשר הכהן מילידי ק"ק טיקטין בעהמה"ם ברכת ראש על מסכת גזיר באאמו"ר איש אמנה מו"ה צבי הירש הכהן בהרב הגאון הארי החי מו"ה ארי' ליב הכהן הרב דק"ק טיקטין בהה"ג מו"ה גרשון הכהן ז"ל נכד הגאון המפורסם בשם ר' אלחנן ברלין חתן הגאון רשכבה"ג ר' זלמן מירלש ש זצ"ל הרב דק"ק האמבורג. יה"ר שלא נבוש ולא נכלם מאבותינו. ולא ימוש התורה מפינו ומפי זרעינו אמן כן יהי רצון: מעין הברכה אלה דברי דוד בן הגאון המחבר, אשר לכבוד מר אביו ידבר יתברך הבורא וישתבח היוצר. אשר בטובו ובחסדו הגדול החייני. והגיעני לעת הזאת. למלא משאלות אאמו"ר הגאון זצ"ל. אשר בקשני לפני פטירתו. להשתדל ולהביא שנית לדפוס את ספרו ברכת ראש על מסכת ברכות ונזיר עם תוספות הגהות ובאורים. ובפרט שלא יצא אז הספר מתחת יד העוסקים בדפוס מתוקן כראוי. כאשר הארכתי בהקדמתי לספר הזה על מסכת נזיר שהוצאתיו לאור שנית כפי פקודת מר אבי עלי בשנת תרל"ו. א) ויהי אך נגלה נגלה הספר הזה מתוקן כהלכתו בלהקת תופשי התורה. והנה אור שבעתיים הופיע. ויקראו לו צפנת פעלת כי אור גדול הגיה על צפונות המסכת הזאת. ב) ראיתי ושש לבי. שמעתי קול אדירי התורה בעלי תריסין מריעים לקראת צוף אמרי נועם כבוד אאמו"ר הגאון ז"ל. ונפשי מלאה גיל וחרדת קדש לבשתני לחרד לקיים דברי קדשו עד תמם להוציא לאור שנית גם את באוריו היקרים המלאים חכמה ודעת על מסכת ברכות ומאז לא שקטתי ולא נחתי עד כה. אשר ברוב רחמי ה' עלי גמלני להפיק זממו. ות"ל הנה הוא בהדרו לעיני הקורא: זאת לא זאת אשר זכני ה' במצוה רבה כזו לקיים כבוד אב. בעת שכבר הורם כבודי ועטרת ראשי ממני. כי גם הצבתי שם עולם ומזכרת נצת לצדיק תמים בדבריו הקדושים. ותורתו לא תשכח מפי זרע עם ה' וזכרה לא יסוף מזרע זרעם עד עולם. הלא כה דברות קדשי חז"ל בסנהדרין (דף צא ע"ב) כל המונע הלכה מפי תלמיד כו' מנקבין אותו ככברה כו' ואמר אביי כי אוכלי דקצרא. ואם למדו מה שכרו אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכה כיוסף שנאמר (משלי יא) וברכה לראש משביר ואין משביר אלא יוסף שנאמר ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל ע"ה. ואמר רב ששת כל המלמד תורה בעוה"ז זוכה ומלמדה לעוה"ב עכ"ל. ועיין במהרש"א בת"א פי' המאמר הזה. ובפשטות המאמר נלע"ד לומר ע"ד שאחז"ל הרבה למדתי מרבותי כו' ומתלמידי יותר מכולם. נמצא שהמלמד תורה לתלמידים. שהוא צריך לדלות עצה ממים עמוקים להבינם לשומעיו. נעשה כמעין המתגבר וזוכה לחדש חדושי תורה לאמתתם. ומכ"ש מי שמחבר ספר. שהוא כמלמד תורה לכמה אלפים. כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפתיחתו למו"נ. א) אמי מורתי הרבנית הצנועה תנצב"ה הקדישה מעזבונה לאחר מוחה כלף די הוצאות הספר למסכת גזיר שנית לאור עם ההוספות אשר שם עליה בעלה אאמו"ר זצ"ל. זכרה לה אלקי לטובה ותנוח נפשה בג"ע עם הצדקניות, אשר בדרכיהן הלכה כל ימיה על הארץ: ב) וכבר הדפיסו מדפיסי ווילנא בהש"ס שלהן בקיצור הגהות מברכת ראש ממסכת נזיר אשר אנכי שלחתי להן: